פוסט טראומה מתפתחת בעקבות חוויה של איום ממשי על החיים, על הגוף או על תחושת
הביטחון הבסיסית. כאשר סימפטומים כמו דריכות, הצפה, כעס, ניתוק או פלשבקים נמשכים
מעבר לחודש לאחר האירוע אינם נחלשים מעצמם ומשפיעים על התפקוד – ניתן להגדיר את
המצב כפוסט טראומה.
בישראל פוסט טראומה אינה תופעה שולית.
זוהי מציאות חיים רחבה, אישית וקולקטיבית גם יחד.
מלחמות, פיגועים, אזעקות, שירות צבאי, אובדן פתאומי, אלימות במשפחה ופגיעות מיניות -
כל אלה יוצרים מצע שבו טראומה אינה אירוע חד־פעמי, אלא לעיתים מצב מתמשך.
אפשר לומר שישראל היא במובנים רבים מדינה בפוסט טראומה. חיים לאורך שנים תחת
איום, גם כשהוא משתנה בעוצמתו, משפיעים על מערכת העצבים של יחידים, משפחות
וחברה שלמה.

פוסט טראומה בהקשר הישראלי: מלחמה, אלימות ואיום מתמשך

פוסט טראומה אינה נוצרת רק מקרב או פיגוע. לעיתים היא מתפתחת מהצטברות של
חוויות: אזעקות חוזרות, חשיפה לחדשות קשות, מתח מתמשך, חוסר ודאות, או חיים בתוך
קשר אלים שבו אין תחושת ביטחון.
במקרים רבים קיים קשר הדוק בין פוסט טראומה לבין אלימות במשפחה.
החיים בתוך בית שבו יש פחד, איום או חוסר יציבות רגשית יוצרים פגיעה מתמשכת
במערכת העצבים, בדומה לחיים תחת איום חיצוני. עבור רבים בישראל, שני העולמות הללו
מתקיימים זה לצד זה: מציאות ביטחונית מאיימת לצד פגיעה בתוך המרחב הביתי.

איך פוסט טראומה נחווית ביומיום

אנשים החיים עם פוסט טראומה מתארים לעיתים תחושה שהגוף לא מצליח להירגע. גם
כשברור בשכל שהסכנה חלפה, הגוף מגיב כאילו היא עדיין כאן. יש דריכות מתמדת, קושי
לישון, הצפות רגשיות או תחושת ניתוק.
אחד הסימפטומים השכיחים אך הפחות מדוברים הוא הופעה של התקפי זעם או התפרצויות
כעס. הכעס אינו נובע מרוע או מחוסר שליטה מוסרי, אלא מתגובה של מערכת עצבים
שנמצאת בעומס מתמשך. לעיתים ההתפרצות מופיעה על טריגר קטן, ואחריה מגיעים
אשמה, בושה וריחוק – מה שמעמיק את תחושת חוסר האונים.
פוסט טראומה יכולה להופיע גם לאחר אירועים אזרחיים “שקטים” לכאורה, כמו תאונת
דרכים קשה, אירוע רפואי מסכן חיים או חשיפה פתאומית לאובדן. לא עוצמת האירוע
החיצונית היא הקובעת, אלא חוויית חוסר האונים והאיום כפי שנחוותה מבפנים.

פוסט טראומה מורכבת – כשהפגיעה נמשכת לאורך זמן

פוסט טראומה מורכבת מתפתחת כאשר הפגיעה אינה אירוע חד־פעמי, אלא מצב מתמשך
שבו לא הייתה אפשרות להגן על עצמך או לצאת מהמצב. אלימות במשפחה, פגיעה מינית

מתמשכת, הזנחה רגשית, או חיים ארוכים בתוך איום - כל אלה יוצרים פגיעה עמוקה יותר
בתחושת העצמי וביכולת לסמוך.
מעבר לסימפטומים של פוסט טראומה, מופיעים לעיתים בלבול רגשי, קושי בוויסות, תחושת
אשמה ובושה, ודפוסים מורכבים בקשרים קרובים. הקשר עם אחרים הופך למקום שבו גם
יש צורך בקרבה וגם פחד עמוק ממנה.