תחושת חיים יומיומית המשותפת לנפגעות ונפגעי טראומה מינית היא

חוסר אמון עמוק בבני אדם.
פגיעה מינית מלווה פעמים רבות בבושה, אשמה ותחושת בדידות עמוקה. יש דריכות
מתמדת, צורך להיות בשליטה, וקושי להרגיש בטוח באמת ליד אנשים אחרים.

כלפי חוץ ייתכן תפקוד מלא, אך בפנים קיים מתח, ריחוק או ניתוק מהגוף ומהרגש.
אצל רבים נוצר קושי להיות בתוך הגוף: קושי להרגיש תחושות, קושי במגע, באינטימיות
רגשית ובאינטימיות מינית. הגוף הופך למקום שלא תמיד אפשר לשהות בו.

גם גברים נפגעים מינית, ובמקרים של גילוי עריות הדבר קורה יותר מכפי שנהוג לחשוב.
אצל גברים הפגיעה לעיתים נשארת עמוק עוד יותר בהסתרה בשל בושה, בלבול סביב זהות
וגבריות, וחוסר לגיטימציה חברתית לדבר על כך. אבל ההשפעות נוכחות: בקשר, בגוף,
וביכולת לסמוך ולהרגיש בטוח.
אצל חלק מהנפגעות והנפגעים הפגיעה באה לידי ביטוי גם דרך הגוף: כאבים כרוניים, עומס
פיזי מתמשך, בעיות גינקולוגיות או מצבים כמו פיברומיאלגיה.
הרי לא רק הנפש, אלא גם הגוף נושא את הזיכרון ואת הכאב שלא קיבל הגנה בזמן.